תנ"ך על הפרק - ישעיה יד - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

ישעיה יד

348 / 929
היום

הפרק

כִּי֩ יְרַחֵ֨ם יְהוָ֜ה אֶֽת־יַעֲקֹ֗ב וּבָחַ֥ר עוֹד֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְהִנִּיחָ֖ם עַל־אַדְמָתָ֑ם וְנִלְוָ֤ה הַגֵּר֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְנִסְפְּח֖וּ עַל־בֵּ֥ית יַעֲקֹֽב׃וּלְקָח֣וּם עַמִּים֮ וֶהֱבִיא֣וּם אֶל־מְקוֹמָם֒ וְהִֽתְנַחֲל֣וּם בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל עַ֚ל אַדְמַ֣ת יְהוָ֔ה לַעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָח֑וֹת וְהָיוּ֙ שֹׁבִ֣ים לְשֹֽׁבֵיהֶ֔ם וְרָד֖וּ בְּנֹגְשֵׂיהֶֽם׃וְהָיָ֗ה בְּי֨וֹם הָנִ֤יחַ יְהוָה֙ לְךָ֔ מֵֽעָצְבְּךָ֖ וּמֵרָגְזֶ֑ךָ וּמִן־הָעֲבֹדָ֥ה הַקָּשָׁ֖ה אֲשֶׁ֥ר עֻבַּד־בָּֽךְ׃וְנָשָׂ֜אתָ הַמָּשָׁ֥ל הַזֶּ֛ה עַל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְאָמָ֑רְתָּ אֵ֚יךְ שָׁבַ֣ת נֹגֵ֔שׂ שָׁבְתָ֖ה מַדְהֵבָֽה׃שָׁבַ֥ר יְהוָ֖ה מַטֵּ֣ה רְשָׁעִ֑ים שֵׁ֖בֶט מֹשְׁלִֽים׃מַכֶּ֤ה עַמִּים֙ בְּעֶבְרָ֔ה מַכַּ֖ת בִּלְתִּ֣י סָרָ֑ה רֹדֶ֤ה בָאַף֙ גּוֹיִ֔ם מֻרְדָּ֖ף בְּלִ֥י חָשָֽׂךְ׃נָ֥חָה שָׁקְטָ֖ה כָּל־הָאָ֑רֶץ פָּצְח֖וּ רִנָּֽה׃גַּם־בְּרוֹשִׁ֛ים שָׂמְח֥וּ לְךָ֖ אַרְזֵ֣י לְבָנ֑וֹן מֵאָ֣ז שָׁכַ֔בְתָּ לֹֽא־יַעֲלֶ֥ה הַכֹּרֵ֖ת עָלֵֽינוּ׃שְׁא֗וֹל מִתַּ֛חַת רָגְזָ֥ה לְךָ֖ לִקְרַ֣את בּוֹאֶ֑ךָ עוֹרֵ֨ר לְךָ֤ רְפָאִים֙ כָּל־עַתּ֣וּדֵי אָ֔רֶץ הֵקִים֙ מִכִּסְאוֹתָ֔ם כֹּ֖ל מַלְכֵ֥י גוֹיִֽם׃כֻּלָּ֣ם יַֽעֲנ֔וּ וְיֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ גַּם־אַתָּ֛ה חֻלֵּ֥יתָ כָמ֖וֹנוּ אֵלֵ֥ינוּ נִמְשָֽׁלְתָּ׃הוּרַ֥ד שְׁא֛וֹל גְּאוֹנֶ֖ךָ הֶמְיַ֣ת נְבָלֶ֑יךָ תַּחְתֶּ֙יךָ֙ יֻצַּ֣ע רִמָּ֔ה וּמְכַסֶּ֖יךָ תּוֹלֵעָֽה׃אֵ֛יךְ נָפַ֥לְתָּ מִשָּׁמַ֖יִם הֵילֵ֣ל בֶּן־שָׁ֑חַר נִגְדַּ֣עְתָּ לָאָ֔רֶץ חוֹלֵ֖שׁ עַל־גּוֹיִֽם׃וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ בִֽלְבָבְךָ֙ הַשָּׁמַ֣יִם אֶֽעֱלֶ֔ה מִמַּ֥עַל לְכֽוֹכְבֵי־אֵ֖ל אָרִ֣ים כִּסְאִ֑י וְאֵשֵׁ֥ב בְּהַר־מוֹעֵ֖ד בְּיַרְכְּתֵ֥י צָפֽוֹן׃אֶעֱלֶ֖ה עַל־בָּ֣מֳתֵי עָ֑ב אֶדַּמֶּ֖ה לְעֶלְיֽוֹן׃אַ֧ךְ אֶל־שְׁא֛וֹל תּוּרָ֖ד אֶל־יַרְכְּתֵי־בֽוֹר׃רֹאֶ֙יךָ֙ אֵלֶ֣יךָ יַשְׁגִּ֔יחוּ אֵלֶ֖יךָ יִתְבּוֹנָ֑נוּ הֲזֶ֤ה הָאִישׁ֙ מַרְגִּ֣יז הָאָ֔רֶץ מַרְעִ֖ישׁ מַמְלָכֽוֹת׃שָׂ֥ם תֵּבֵ֛ל כַּמִּדְבָּ֖ר וְעָרָ֣יו הָרָ֑ס אֲסִירָ֖יו לֹא־פָ֥תַח בָּֽיְתָה׃כָּל־מַלְכֵ֥י גוֹיִ֖ם כֻּלָּ֑ם שָׁכְב֥וּ בְכָב֖וֹד אִ֥ישׁ בְּבֵיתֽוֹ׃וְאַתָּ֞ה הָשְׁלַ֤כְתָּ מִֽקִּבְרְךָ֙ כְּנֵ֣צֶר נִתְעָ֔ב לְב֥וּשׁ הֲרֻגִ֖ים מְטֹ֣עֲנֵי חָ֑רֶב יוֹרְדֵ֥י אֶל־אַבְנֵי־ב֖וֹר כְּפֶ֥גֶר מוּבָֽס׃לֹֽא־תֵחַ֤ד אִתָּם֙ בִּקְבוּרָ֔ה כִּֽי־אַרְצְךָ֥ שִׁחַ֖תָּ עַמְּךָ֣ הָרָ֑גְתָּ לֹֽא־יִקָּרֵ֥א לְעוֹלָ֖ם זֶ֥רַע מְרֵעִֽים׃הָכִ֧ינוּ לְבָנָ֛יו מַטְבֵּ֖חַ בַּעֲוֺ֣ן אֲבוֹתָ֑ם בַּל־יָקֻ֙מוּ֙ וְיָ֣רְשׁוּ אָ֔רֶץ וּמָלְא֥וּ פְנֵֽי־תֵבֵ֖ל עָרִֽים׃וְקַמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם נְאֻ֖ם יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְהִכְרַתִּ֨י לְבָבֶ֜ל שֵׁ֥ם וּשְׁאָ֛ר וְנִ֥ין וָנֶ֖כֶד נְאֻם־יְהוָֽה׃וְשַׂמְתִּ֛יהָ לְמוֹרַ֥שׁ קִפֹּ֖ד וְאַגְמֵי־מָ֑יִם וְטֵֽאטֵאתִ֙יהָ֙ בְּמַטְאֲטֵ֣א הַשְׁמֵ֔ד נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃נִשְׁבַּ֛ע יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֞א כַּאֲשֶׁ֤ר דִּמִּ֙יתִי֙ כֵּ֣ן הָיָ֔תָה וְכַאֲשֶׁ֥ר יָעַ֖צְתִּי הִ֥יא תָקֽוּם׃לִשְׁבֹּ֤ר אַשּׁוּר֙ בְּאַרְצִ֔י וְעַל־הָרַ֖י אֲבוּסֶ֑נּוּ וְסָ֤ר מֵֽעֲלֵיהֶם֙ עֻלּ֔וֹ וְסֻ֨בֳּל֔וֹ מֵעַ֥ל שִׁכְמ֖וֹ יָסֽוּר׃זֹ֛את הָעֵצָ֥ה הַיְּעוּצָ֖ה עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ וְזֹ֛את הַיָּ֥ד הַנְּטוּיָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם׃כִּֽי־יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת יָעָ֖ץ וּמִ֣י יָפֵ֑ר וְיָד֥וֹ הַנְּטוּיָ֖ה וּֽמִ֥י יְשִׁיבֶֽנָּה׃בִּשְׁנַת־מ֖וֹת הַמֶּ֣לֶךְ אָחָ֑ז הָיָ֖ה הַמַּשָּׂ֥א הַזֶּֽה׃אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י פְלֶ֙שֶׁת֙ כֻּלֵּ֔ךְ כִּ֥י נִשְׁבַּ֖ר שֵׁ֣בֶט מַכֵּ֑ךְ כִּֽי־מִשֹּׁ֤רֶשׁ נָחָשׁ֙ יֵ֣צֵא צֶ֔פַע וּפִרְי֖וֹ שָׂרָ֥ף מְעוֹפֵֽף׃וְרָעוּ֙ בְּכוֹרֵ֣י דַלִּ֔ים וְאֶבְיוֹנִ֖ים לָבֶ֣טַח יִרְבָּ֑צוּ וְהֵמַתִּ֤י בָֽרָעָב֙ שָׁרְשֵׁ֔ךְ וּשְׁאֵרִיתֵ֖ךְ יַהֲרֹֽג׃הֵילִ֤ילִֽי שַׁ֙עַר֙ זַֽעֲקִי־עִ֔יר נָמ֖וֹג פְּלֶ֣שֶׁת כֻּלֵּ֑ךְ כִּ֤י מִצָּפוֹן֙ עָשָׁ֣ן בָּ֔א וְאֵ֥ין בּוֹדֵ֖ד בְּמוֹעָדָֽיו׃וּמַֽה־יַּעֲנֶ֖ה מַלְאֲכֵי־ג֑וֹי כִּ֤י יְהוָה֙ יִסַּ֣ד צִיּ֔וֹן וּבָ֥הּ יֶחֱס֖וּ עֲנִיֵּ֥י עַמּֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ובחר עוד בישראל. פירש"י ז"ל לעתיד יגאלם גאולה שלימה. אפשר לרמוז ונבין שינוי הכתוב דבתחילה אמר והניחם על אדמתם ואח"כ אמר והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' גם תחילה אמר בחר עוד בישראל ואח"כ והתנחלום בית ישראל. ואפשר במ"ש מהרימ"ט ז"ל דבמשכן ומקדש א' וב' הכל היה לנו דין אירוסין והיו קדושין על תנאי שלא נעבוד ע"ז וכשעברנו התנאי פקעי קדושין והלך הקשר והחיבה שהיה בינינו כי בית המקדש היה בחצר דידה ולא היה נשואין. ולעת"ל יחזור הקשר וחיבה יתירה נודעת כי יהיו נשואין בחצר דידיה כמ"ש ושמתי כדכד שמשותיך וכו' זהו תורף דבריו בקצר אמיץ. וז"ש ובחר עוד בישראל כי תחזור האהבה והקשר והניחם על אדמתם ואחר זה תכף יהיו נשואין בחצר דידיה וז"ש והתנחלום בית ישראל אין בית אלא אשה כי אז יהיו נשואין על אדמת ה' חצר דידיה וז"ש אדמת ה' דכתיב הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך וכו' וכל גבולך לאבני חפץ וכו': ונשאת המשל הזה אל מלך בבל וכו'. אפשר במ"ש רבי' האריז"ל בכונת עלינו לשבח דאנחנו זוכרים גנות הקליפות כדי להכניעם. ולכן אמ' ונשאת המשל הזה וכו' דזה שאנו אומרים גנותו אהני כדי להכניע שרש הקליפה שלו: מכה עמים בעברה. פירוש דברוב רשעו כשהיה בעברה היה מכה קודם שינוח ויקרר חומו מהעברה וכן היה נוהג לאפושי רתחא והרבה להשחית. מפרשים: גם ברושים שמחו. יש מי שפירש דהוא משל לשרים ושלטונים: איך נפלת משמים הילל וכו'. רמז דבתחילה נפל השר למעלה ואחר כך נגדע הוא בארץ: אעלה על במתי ע"ב. רבינו האר"י זצ"ל רמז עד היכן גאותו וזדונו וטפשותו: ואתה השלכת מקברך וכו'. אמרו רז"ל כי כשנטרד נ"נ שבע שנים עם החיות המליכו העם את אויל מרודך בנו וכשחזר למלכותו חבשו בבית האסורים עד יום מותו. וכשמת הוציאו את אויל מרודך להמליכו לא קבל ההוא אמר אי דין הוא הד"ר למלכות יהרגהו עד שהוציאוהו מקברו וגררוהו ואז ידע שודאי מת וקבל המלכות וז"ש השלכת מקברך וכו': לא יקרא לעולם זרע מרעים. אפשר במ"ש רז"ל פ' חלק דף צ"ו מבני בניו של סיסרא וכו' ואף מבני בניו של אותו רשע (נבוכדנצר) בקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שהחריב את ביתך וכו' היינו דכתיב רפאנו את בבל ולא נרפאתה. ויש להרגיש קצת דאכתי לשון רפאנו אינו נוח ומתישב הטב על המחשבה. ואפשר לומר דודאי הא דיצאו מסיסרא והמן וסנחריב לומדי תורה הן הם מניצוצי הקדושה אשר היו בתוכם דכתיב ואתה מחיה את כלם ואין דבר בעולם מתקיים בלתי ניצוץ קדוש שיש בו כידוע. ומאלו ניצוצי הקדושה אשר בקרבם יצאו לומדי תורה שנתבררו מהם והיו למאורות. ואין ספק כי גם נבוכדנצר היה בו ניצוץ עליון וקדוש אשר הוא כנגד הסט"א שלו רישא דדהבא והקב"ה היה רוצה להוציאו לאור כי מבני בניו יתגיירו וז"ש בקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה ר"ל שיתגיירו גרי צד"ק והוא סוד תחת כנפי השכינה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל. ומדת הדין ומלאכי השרת לא הניחו אבל ודאי לא ידח ממנו נדח וניצוצי הקדושה שהיו באותו רשע יצאו לאור. רק שבתחילה באו בגוי מאומה אחרת וכיוצא ומבני בניו של אותו גוי נתגיירו אבל לא ניכר כלל שהם מאותו רשע ואבד זכרו. וז"ש רפאנו לבבל כי באמת ניצוצי הקדושה לא נאבדו ויצאו לאור אבל לא נרפאתה שלא ניכר שבאו מאותו רשע רק באו על ידי גוי אחר מקצוי ארץ ולא יזכר שם בבל ונ"נ כלל. וז"ש הכתוב לא יקרא לעולם זרע מרעים יקרא דייקא דאע"ג דיבואו לעולם אינו נקרא על שמם כלל כדבר האמור: ונכד. אמרו רז"ל פ"ק דמגילה ונכד זו ושתי. ומ"ש הרב עיון יעקב ז"ל דלא נהרגה ושתי וכו' הם דברים תמוהים כמ"ש בעניותי במ"א בס"ד: נשבע ה' צבאות לאמר וכו'. ותכלית השבועה לא על אשור לבד רק לדמיון כי כאשר נתקיימה על אשור כן תהיה לעתיד על כל הגוים ועל כל הארץ. מפרשים: זאת העצה היעוצה. דרך המלכים כשיועצים למלחמה שהעצה תהיה בסוד כמוס שלא ידע האויב וישמר. אכן השי"ת הוא מכריז ואומר זאת העצה היעוצה ואין מי שיפר וכמש"ה הן אל ישגיב בכוחו ומי כמוהו מורה. מפרשים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך